טיפולים פרטניים
הטיפול מתאים למגוון רחב של גילאים- גיל הגן [5], מתבגרים[בני נוער] ובוגרים. כל עוד את/ה רוצה שינוי – אני כאן כדי ללוות אותך בדרך לשינוי הרצוי.
מפגש פרטני - פגישות שבועיות (אחת לשבוע) לתקופת זמן, לשם שינוי מעמיק של הרגלים ודפוסי התנהגות. בכל פעם – עד שעה לפגישה.
פגישה חד פעמית – יעוץ בנושא מסוים והתבוננות ממוקדת בו – עד שעתיים לפגישה .
תהליך ממוקד קצר - 24 שעות טיפוליות. במשך 3 חודשים. 2 פגישות של 6 שעות רצופות כל אחת, ולאחר מכן 12 פגישות של שעה, פעם בשבוע. בתהליך זה יש מיקוד בסימפטום אחד ויצירת שינוי בזמן קצר בעבודה אישית.
אפשרי גם במדבר 3 ימים ולאחר מכן תמיכה של פעם בשבוע במשך 3 חודשים
בשל הקשר הישיר בין הגוף (שלד ושרירים) לבין הנפש (מחשבות, רצונות, רגשות), האפשרויות בטיפולי גוף-נפש הן מגוונות.
כלי העבודה העיקריים הם: חווית הגוף – בעבודת מגע ובתנועה,
חווית הנפש – על ידי דמיון מודרך וטכניקת שאלות.
במרבית המקרים המפגש הוא שילוב של שתי הטכניקות העיקריות, כשהמטרה היא ללמוד מחדש את מה ששכחנו במהלך החיים.
התהליך יחולל שינוי מבורך בחייך. הוא יביא לעושר בתחושות וברגשות ויכולת בחירה בתגובות לסיטואציות קיימות. במהלך הטיפול משיגים :
שקט נפש, תחושת חופש, הנאה שלמה מחוויות שונות, חיים במאמץ מוקטן. כן משיג המטפל הבנה רחבה יותר של ה"עצמי" שלו בהתנהלות היומיומית, שליטה על החיים מתוך שקט ובטחון, ניהול קונפליקטים פנימיים וחיצוניים מתוך שלווה ובחירה
לאדוה
תודה גדולה על הטיפול המסור והאוהב שלך בי, בדמיון מודרך ובשיטת גרינברג.
אני יוצאת ממך חזקה, בטוחה בעצמי, פטורה מבעיות שהפריעו לי ביומיום, ופחות פגיעה.
חשבתי שהשינוי יהיה לתקופת מה ובטח הכל יחזור אחר כך, ולהפתעתי זה יושב טוב טוב איפה שזה יושב – במודע ובתת- מודע ובהרגלים ובהתנהגות שלי – כבר שנה.
אני שמחה על ההיכרות בינינו ועל שהזדמנה לי האפשרות לקבל טיפול הוליסטי שכזה.
אוהבת, חוה לוי
ה"רומן" שלי עם אדווה התמשך על פני תקופה דיי ארוכה של בלבול גדול ומצוקה שמעולם לא חוויתי לפני כן.
הייתי מטופלת פעמיים; בפעם הראשונה הגעתי מתוך הרגשה שאני אבודה לגמרי וחיי קורסים, שאני מאבדת שליטה לחלוטין. לא הייתה מטרה ברורה מלבד לחזור לאיפוס, להבין מה קורה עם החיים שלי ובסה"כ להרגיש יותר טוב. הכל מעורפל למדי. הייתי מטופלת במשך תקופה ארוכה – לא זוכרת זמן במדויק אבל אלו היו חודשים ארוכים (אולי 7-8) קשים, מתישים ומספקים כאחד שבסופם הרגשתי טוב. כ"כ טוב שהפסקתי את הטיפול ביוזמתי ואף יצאתי לתקופה קצרה לבדי לטיול בחו"ל כדי לחגוג את הגילוי העצמי המחודש שלי.
הפעם השנייה הייתה מספר חודשים אחרי שחזרתי מאותו הטיול הנ"ל עם הבנות ומסקנות עמוקות שהשפיעו רבות על חיי. ידעתי בדיוק מה חסר לי בחיים וידעתי מי יכול לעזור לי. הייתי בת 29 והבנתי שאני לא יודעת ליצור אינטימיות עם גברים או להתמודד איתה ושבדרך זו לא אמצא בן זוג – אחד הדברים לו ייחלתי יותר מכל בזמנו. פחדתי פחד מוות מהקשיים ואריכות התהליך להם ציפיתי ועם ההבנות והחששות האלו הגעתי שוב לאדווה. באותה פגישה ראשונית צפתה אדווה שתוך 3-4 חודשים אני אהיה "תפוסה". התהליך החל.
במהלך התקופה הקרובה התחלנו באמצעות דמיון מודרך להבין כיצד אני רואה את הדמות הגברית בהקשר כללי, בהקשר שלי, הבנו שבמשך השנים הצבתי סביבי חומות ובודדתי את האי שלי בתוך אוקיינוס ללא גשרים ליבשה הקרובה (קירבת גבר). באמצעות ניתוח ציורים מודרכים הבנו שלגדר שמקיפה את החצר שלי אין שער ואין כניסה לזרים. עבדנו בשיטות מדהימות כדי לבודד את הבעיה ובאותן שיטות מאוחר יותר התחלנו ליישם את הפתרון. אני עדיין נדהמת מהישירות והמהירות בה הדברים עבדו – התחלתי לבנות גשרים בדמיון לאי ואף לקרב אותו ליבשה, להוסיף שער בגדר של הבית המצויר שלי ובמקביל בחיים האמיתיים התחלתי להיפתח לאנשים יותר ויותר. בתור סטודנטית מבוגרת מחבריה ללימודים לא התחברתי לרוב הסטודנטים והיו לי קשרים מועטים יחסית ועל אחת כמה וכמה עם בנים. באותו סמסטר אחרון צברתי יותר קשרים עם סטודנטים ובעיקר גברים מאשר בכל השנים שקדמו לכך (בכל חיי אולי). הייתי מרוצה אך עדיין לא הגעתי למצבים של אינטימיות. בהמשך הטיפול פיתחתי דמות גבר שאיתה התחלתי ליצור יחסים בדמיון מודרך. זה נשמע הזוי אבל זה היה מדהים – הכול בדמיון – החל מטיול ביער, ארוחה לאור נרות בבקתת עץ וכד'.
השלב הבא היה מרתק, לא יאומן והתפתח במהירות מדהימה שאני לא יכולה להסביר. יום אחד בעת נסיעה באוטובוס הכרתי בחור נחמד. לא הגבתי באנטגוניזם כהרגלי כשניסה להתחיל איתי ונתתי לו את מספר הטלפון. הוא מצא חן בעיני. כאשר חזרתי לאדווה כעבור מספר ימים סיפרתי לה עליו והיא אמרה שיש לה הרגשה שבקרוב מאוד הטיפול יסתיים. בפגישה הראשונה שלנו אף אחד מאיתנו לא יזם שום דבר מיני וזה היה מצוין מבחינתי, לא חשבתי על זה אפילו. באותו השבוע בטיפול פגשתי את הגבר המדומיין שלי ויצאתי איתו לדייט רומנטי גם כן, הכי רחוק שהגענו היה אולי החזקת ידיים אם אני זוכרת נכון. כנ"ל בפגישה השנייה והשלישית. בטיפול היו לי חששות – מה יקרה אם הוא יעשה את הצעד הראשון וינסה לנשק אותי. בדמיון המודרך – לא הצלחתי לנשק את הגבר המדומיין שלי. פשוט לא ראיתי את זה קורה. מה שקרה בדייט הבא היה העתק מדויק של הטיפול ולא ישכח לעולם J הוא אכן ניסה לנשק אותי וברגע האחרון קיבל סירוב מנומס: "זה לא אתה, זו אני" ובקשה: "בבקשה סלח לי ותהייה סבלני איתי, אני רוצה אבל עדיין לא". למרבה מזלי הוא היה סבלני מהמצופה ולא קיבל את זה קשה מידי. כשחזרתי לאדווה במפגש הבא הייתי נרגשת ומפוחדת – למה לא הצלחתי לנשק אותו, מה לא בסדר איתי? ועל זה עבדנו במהלך המפגש – שוב נפגשתי עם הבחור הדמיוני שלי והפעם הייתה נשיקה (מדומיינת J). למרות הכל הייתי ספקנית וחששתי מאוד מהדייט הבא, מהנשיקה ועל אחת כמה וכמה העובדה שהוא מצפה שאני איזום אותה. לא יודעת איך זה קרה בדיוק ומה הוביל לשם – כנראה הייתי נרגשת מידי בשביל לזכור – כל מה שאני יודעת הוא שבאותו הדייט הבא אכן הייתה נשיקה ושאני אכן יזמתי. לא יאומן. מכאן העניינים זרמו להפליא. כל ספקות שהן שהיו לי נמוגו בשבועות הבאים ובשלב מסוים הרגשתי שאני מסוגלת לצאת לדרך לבד. עזבתי את הטיפול והמשכתי לצאת עם אותו הבחור. היום אנחנו נשואים כבר שנתיים עם ילדה בת שנה. אין לי מילים להביע את האמון המלא שיש לי בטיפול ושבלעדיו לא יודעת איפה ועם מי הייתי היום.
