קשב וריכוז
נטע התלוננה שהמורה "מפריעה לה" בזמן הבחינות. הדיבורים של המורה, שענתה מדי פעם לשאלות של תלמידים אחרים, הסיחו את דעתה. "אני לא מסוגלת להתרכז בבחינה. המורה, שמכירה את הבעיה שלי, לא מוכנה להתחשב בי. בגללה אני נכשלת בבחינות", התלוננה נטע במרירות.
היא הייתה נרגשת מאוד ופרצה בבכי לעתים תכופות. שוב ושוב חזרו התלונות "לא רואים אותי" " לא מתחשבים בי" ו"אני לא יכולה להמשיך ככה".
כמובן, אילו הסביבה לא הייתה מפריעה לנטע, היא הייתה מצליחה בבחינות. האומנם אין ברירה אלא לאפשר לה להיבחן בנפרד. האם זה הפיתרון?
הבעיה הייתה לא רק בזמן הבחינות. נטע לא הצליחה להתרכז גם במהלך השיעורים הרגילים. היא העבירה את תשומת הלב שלה לדיבורים בכיתה ואל "הרעש" שמחוץ לה, והתקשתה לחזור אל הקשב הפנימי שלה.
בחרתי לעבוד עם נטע במגע, כדי לאפשר לה לחוש את הגוף שלה ולמקד בתוך גופה את הריכוז והקשב שלה, תוך התעלמות מרעשים חיצוניים. תרגלנו מעברים שונים של יציאה מריכוז עצמי לרעשים חיצוניים וחזרה לתשובת לב עצמית ולתחושות הגוף.
בתחילת הטיפול נגעתי בבטן שלה, וביקשתי ממנה לתאר מה היא מרגישה. היא ענתה שהמגע כואב "שם בבטן", ביטוי שהעיד על ניתוק שלה מהגוף. בפגישה הבאה כבר תיארה את התחושה "בבטן שלי", מתוך תחושת קירבה ואחדות עם הגוף.
בפגישות הבאות תרגלה נטע את המעבר מרעשים חיצוניים אל הריכוז הפנימי שלה. יכולתי לחוש בתוצאות: התקצר משך הזמן שבו הייתה "תקועה" ברעש חיצוני, ויכולת הריכוז שלה התחזקה. היכולת שלה לעשות מעברים מהחוץ אל הפנים התחדדה, יחד עם המודעות לתחושות הפיזיות שלה. במקביל התחזקה אצל נטע היכולת לסמוך על עצמה ונעלמה התלונה הקבועה ש"מפריעים לי".
לאחר כחודש השתתפה נטע במבחן בביולוגיה. היא עשתה את המבחן יחד עם כל הכיתה. למרות שהמורה דיברה במהלך הבחינה, זה כבר לא הפריע לנטע והיא עברה את הבחינה בהצלחה.
